"אמאלה, למה עשיתי את זה לעצמי??" מחשבה שחולפת לכל אמא שפוייה בראש, ברגעים שהילדים אוכלים לה את הראש והיא כבר בהריון מתקדם;) ככ נורמלי. שמחה לארח את מרב מאור (אמא לשלושה ועוד אחד בדרך;)) אצלי בבלוג, כי היא גם אישיות מיוחדת, אמא מעוררת השראה, קולגה סופר-מקצועית וגם חברה! ולקרוא את הטיפים, העצות והמחשבות שלה יעשה לנו רק טוב: הצצה למחשבות של אם מנוסה
ליאור: וואוו מירב, עוד מעט אתם הורים לארבעה! איזה מרגש. אני חושבת על זה שבהורות של הפעם הראשונה, הריון ראשון, ילד ראשון.... יש לך הרבה יותר זמן; זמן לחשוב, לתכנן, לתאם את כל הבדיקות, אפילו במהלך ההריון עצמו… את "על זה" בטיפת חלב והכל. ואז מצטרף עוד ילד ועוד ילד והעוגה של הזמן, המשאבים, ההכלה... מתחלקת ליותר חלקים! תספרי לי קצת על זה
מרב: לקראת הרביעי אני מרגישה פחד, לחץ. ידענו שיהיו לנו שלושה. הרביעי לא היה מתוכנן בחלומות שלנו. המחשבה עליו החלה אצלי בחופשת לידה שלי עם השלישי, חוויתי הכל עם פרידה שזה הילד האחרון ונהיה לי עצוב.
כשהשלישי היה בן קרוב לשנה התחלנו שנתיים וחצי של שיחות על הרביעי. שיחות שאני חושבת שחשוב לנהל לפני כל ילד, האמת.
למשל, איזו אמא אני רוצה להיות, מה חשוב לי, מה חשוב לי מבן הזוג, מה חשוב לי בזוגיות, מה יעזור לנו, מה הכוחות שלנו כזוג? שיחה שבה מדברים על חששות, על דברים שלא נהוג לדבר עליהם אבל כ"כ קריטים: איך נממן את זה, מה חשוב לנו באורח חיים, על מה מוכנים לוותר, כמה כוחות יש לנו כזוג וכאינדיווידואליים להורות לאחד? לשניים? לשלושה? לארבעה? להציף ולדבר על הכל ואז לקבל החלטה. ילד זה תפקיד לכל החיים, התפקיד הכי חשוב, בעיניי, שאנחנו ממלאים כל חיינו, כדאי לייחס לבחירה הזו הרבה כובד ראש. כשאני נהיית אמא אני אחראית על גופו ונפשו של ילד, תוך כדי אני צריכה לדאוג לעצמי (פיזית, נפשית, מקצועית), לדאוג לבית, לדאוג לזוגיות.
ליאור: במבט לאחור, איך היו לך המעברים האלו עם כל התרחבות של המשפחה, באיזה ילד היה עבורך הכי מאתגר? מה לדעתך הסיבה?
מרב: המעבר שהיה לי הכי מאתגר היה המעבר לשניים. לפני הראשון היו לי שתי הפלות, כך שמאד חיכינו לו. כמובן שהייתה עייפות וחוסר אונים מדי פעם, אבל המון אושר מהפלא הזה. השנייה הייתה בת וגם הייתי מאושרת,
ציפיתי שיהיה לי קל ומאושר. גם כי זו בת, גם כי חשבתי שאני כבר יותר מנוסה. והכל נכון, "רק ש..."
רק שזה ממש לא היה קל. היה מאושר מאד, אבל גם אינטנסיבי מאד. הפיצול הזה פתאום. סיטואציות הזויות של פעוט בן שנתיים נופל, בוכה וקורא לי בזמן שאני מניקה בת חודש. בנוסף, כששי הייתה בת שלושה חודשים חזרנו לארץ אחרי 6 שנים ברילוקיישן. אני חושבת שאיפה שאנחנו בחיים האישיים שלנו, המקצועיים, פיזית, הסביבה- כל אלו גורמים משפיעים על כל השינוי הזה.
ליאור: שני טיפים של אלופים, למי שקוראת ואולי מזדהה או מחפשת פתרונות דומים: משהו טכני אחד שאת ממליצה כדי להתנהל ומשהו אחר נוסף, ברמת ההבנה ושינוי התפיסה
מרב: מה שהבנתי והיטבתי לעשות לצערי רק בילד השלישי וממליצה מהראשון: אאוטסורסינג וללמוד לקבל עזרה;
לא להיות גיבורה, לא לנסות להוכיח, לא להוסיף קושי ואתגר
עברת הריון, עברת לידה, את הופכת להיות אמא!! תקלי על עצמך (לפחות בכמה שבועות הראשונים) בבישולים, סיוע בניקיון וסידור הבית, כביסה, ללכת לישון, להזמין גם בכסף עזרה כדי שתתקלחי בשקט.
טיפ אישי ממני: תקלי על עצמך רגשית. זה בסדר שאת לא מאוהבת, זה בסדר שאת בוכה, זה לא אומר שאת לא שמחה. ואם את לא שמחה זה גם בסדר! כל שינוי במשפחה מערער את הסדר שהיה לפני כן, כל ילד שנוסף מוסיף לנו תפקיד משמעותי, משנה את הדינמיקה הזוגית. זה לא שלוקח זמן לחזור לשגרה, זה ללמוד לייצר שגרה חדשה לסיטואציה חדשה- זמן וחמלה.
אם קשה לך, אין טעם להוסיף הלקאה עצמית ואו רגשות אשם, במקום זה לנשום רגע, ולהגיד, מותר. מותר להרגיש ולחשוב הכל. את בסדר, בדיוק כמו שאת. זה הכי טוב שלך, עכשיו.
ליאור: וואוו מרב כאלו פנינות חכמה להתרחבות משפחה ולהורות בכלל. תודה! אני זוכרת שאצלי לפני כל לידה וכמה שבועות טובים לאחריה, דאגתי לעזרה חיצונית כזו, כדי שאוכל להיות יותר פנויה - רגשית וגם טכנית. אני חושבת שזה אחד הדברים שעזר לי גם להרגיש שכמו שאני, זה ממש אמא טובה דייה! ואולי קצת פחות לכעוס על כל מה שלא הספקתי ועל כל מחוייבות לילד הגדול שלי, שלא עמדתי בה כמו שחשבתי שאני צריכה.
אם אתם הורים לשני ילדים ומעלה, או שאוטוטו אתם שם - מרב ואני מארחות סדנה בדיוק בשבילכם.
איך לג'נגל את כל זה,
איך לחלוק את עצמנו עם עוד ילד,
למה לצפות בתחילת הדרך ובהמשך הנראה לעין
ומה נכון להגיד לילדים שלי.
ומה אולי פחות.
ובעיקר למה:)
כל זה ועוד בסדנה שלנו "מותק המשפחה מתרחבת". שני מפגשים, מתחילים בנובמבר!
פרטים כאן
Comments